מקור ריקוד היפ הופ נעוץ אי שם בתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים, עת החלו אפרו אמריקאים ולטינו-אמריקאים לרקוד בפינות רחוב, מסיבות וכיכרות בניו יורק, תוך שהם מנסים לחכות את צורת הריקוד שאפיינה את אייקון התרבות של שנות ה-70, ג'ייימס בראון. ריקוד היפ הופ למעשה התחיל את דרכו כברייקדאנס וקשור בקשר הדוק לדי ג'יי הג'מייקני קול הרק שהתחיל את ה"סקרא'צינג", שכלל סיבוב תקליטים במהלך השמעת שירים.
אחד המאפיינים של ריקוד היפ הופ הוא הריקוד במעגל, המוכר לנו היטב גם מריקוד הקפוארה - בו נכנס רקדן אחד אל המעגל ומבצע ריקוד סולו. בנוסף לריקוד במעגל - מוכרים לרבים מאיתנו קרבות ההיפ הופ, אותם ריקודי היפ הופ שבהן מתחרות שתי קבוצות רקדנים האחת בשנייה.
תרבות ההיפ-הופ
ריקוד היפ-הופ הוא חלק מתרבות ענפה יותר: הוא מהווה שילוב ייחודי של סממנים שהביאה עימה התרבות השחורה למחוזות ארצות הברית לבין השפעות מקומיות.
לצד ריקוד היפ הופ אפשר למנות בתרבות ההיפ הופ גם את הגרפיטי, את הדי ג'יי, הראפ ואת הברייקדאנס. יש הרואים גם את תרבות ה"ביטבוקס" חלק אינטגראלי מתרבות זו. המקצב והתופים הם המרכיבים הדומיננטיים בסוג זה של ריקוד ומוסיקה והם נעוצים במוסיקת רגאיי ודאב שהיו רווחות בג'מייקה.
סגנונות ריקוד היפ-הופ
ריקוד היפ הופ אמנם החל את דרכו בשנות ה- 80, אך מאז ועד לימינו התפצל לכדי סגנונות בעלי מאפיינים ייחודיים. אחד המאפיינים הבאים לידי ביטוי בכל אותם סגנונות הוא האלתור -או כפי שנקרא בלעז: "Freestyle". ישנם כמה מאפיינים נוספים הייחודים לריקוד היפ הופ: קיפאון הוא אחד מהם (Freezing). במהלך ריקוד היפ הופ טיפוסי קופא לפרקים הרקדן במקומו. מאפיין נוסף הוא ריקוד הרצפה (Floor exercise), שבו הרקדן מבצע את הריקוד כשהוא קרוב לרצפה. ריקוד בתוך מעגל צופים הוא מאפיין ייחודי נוסף (Top rock) וכן אקרובאטיקה הכוללת סאלטות ומאפיין אחרון של כל ריקוד היפ הופ הוא תרגילי הכוח (Power exercise) הכרוכים במיומנות ובכוח פיזי.
בין סגנונות ריקוד היפ הופ ניתן לזהות את סגנון ה- 'פופינג' (Popping) – שבו משלבים תנועות פנטסיות כגון תנועות רובוטיות, או תנועות של קרטונס. סגנון בולט נוסף הוא ה-'לוקינג' (Locking), שהמאפיין העיקרי שבו הוא ריבוי העצירות במהלך הריקוד והפרצופים המשעשעים שעושה הרקדן בעת הריקוד. כמו כן, ניתן לזהות את סגנון ה- 'קראמפינג' (Krumping) שהוא סגנון אקספרסיבי ודינאמי שבו נעשה שימוש בכל חלקי הגוף של הרקדן: ידיים, רגליים, חזה, ראש. הסגנון הרביעי מכונה 'ברייקינג' (Breaking) והוא מושתת על עקרונות הברייקדאנס המסורתיים, כולל אקרובאטיקה, תנועות רצפה ושילוב תנועות חדות וגליות.
...נראה כי אותו ריקוד היפ הופ שצמח ברחובות ובכיכרות ארצות הברית עשה דרך ארוכה במשך זמן קצר יחסית וכיום הוא נלמד בכל סטודיו ברחבי העולם ונחשב לאחד מן הזרמים הפופולאריים ביותר בעולם המחול והריקוד.
